הפרויקט הקאמרי הישראלי

מאז זכה בפרס בתחרות כינור נאומבורג 1993, הכנר יהונתן בריק נהנה מלוח הופעות עמוס כסולן, ברסיטלים, במוסיקה קאמרית, וכן כפדגוג, ברחבי צפון אמריקה, אירופה וישראל.

 

בריק הופיע  כסולן בין היתר עם תזמורות במונטריאול, מניטובה, אוטווה, קוויבק, ויניפג, וינדזור, אן ארבור, ירושלים, חיפה, וסינסינטי. הוא מתייחד ברסיטלים המציגים תוכניות מגוונות של מחזורי יצירות שלמים, כגון כל שש הסונטות והפרטיטות של באך, 24 הקפריסים של פגניני, שש הסונטות של איזאי, כמו גם מחזורי סונטה שלמים מאת ברהמס, בטהובן, שומאן וגריג.

 

הוא שיתף פעולה עם אמנים כגון הפסנתרנים מנחם פרסלר, ג'יימס טוקו, גילברט קאליש ואוודאג׳ין פראט; הויולנים מייקל טרי, פול נובאואר וקים קאשקאשיאן; הצ'לנים דיויד סויר, פיטר ויילי, סטיבן איסירליס, דוד פינקל, מישל שטראוס ויהודה חנני; הקלרניתנים וולפגנג מאייר וג'יימס קמפבל, החלילן ג׳וליוס בייקר, ועוד רבים אחרים מתוך רשימה ארוכה של אמנים בעלי שם עולמי.

 

יהונתן קריק השתתף בפסטיבלים רבים, לרבות מרלבורו, רוויניה, סיאטל, ונקובר, אוטווה, ירושלים, אל פאסו, מאווי, דומיין פורז׳ה, אורפורד (קוויבק), ״פסטיבל המוסיקה הקאמרית של האגמים הגדולים״ (מישיגן), ״מפגשים קרובים של מוסיקה״ (מסצ׳וצטס), ז׳יברני (צרפת), לסטר (בריטניה), מוריצבורג (גרמניה), לפלנד (שבדיה), ריהימקי (פינלנד), ״מיתרים בהרים״ (קולורדו), ״אלפנגלואו״ (קולורדו), ״צ׳מברפסט״ (קליבלנד), פסטיבל ארבע העונות (צפון קרוליינה), אגאסי (וויניפג), כפר בלום, קילינגטון (ורמונט), וכן בואודן (מיין).

 

בריק השתתף בהרכבים קאמריים רבים; הוא היה מנהל האמנותי של האגודה למוסיקה קאמרית קוויבק, וחבר ברביעיית הפסנתר לוס אנג’לס, שלישיית פסנתר לורטי-בריק-ליסי, רביעיית הוברמן, והנגנים הקמאריים של וואלדן. הוא חבר לסיורי מוסיקה קאמרית של פסטיבל מרלבורו, אנסמבל קונצ'רטנטה, והרכבים קאמריים אחרים, והופיע במרכזי המוסיקה החשובים בעולם: באירופה (אולם ויגמור בלונדון, מוזיאון הלובר בפריז, אולם ורדי במילאנו), ארה"ב (מוזיאון המטרופוליטן, קרנגי הול בניו יורק; מרכז קנדי, ​​פריאר גלרי, ואוסף פיליפס בוושינגטו,) וקנדה (סטודיו גולד גלן וסנט לורנס סנטר בטורונטו, מרכז פורד  סנטר של צפון יורק, גראנד תאטר ופאלה מונקאלם בקוויבק).

 

בריק הקליט את 24 הקפריסים של פגניני לתקליטור וידיאו (אקוויליבריום), והקליט עבור אקומה, אלבני, צנטאור, XXI-21, גאספארו, סאמיט, והליקון. התקליטור ״קונטראסטים״ עם הרכב אמיצ׳י זכה לביקורות נלהבות בעיתונות הקנדית. הקלטות אחרות כוללות את הקונצ׳רטו לכינור, פסנתר רביעיית מיתרים מאת שוסון; הדואטים לכינור מאת ברטוק ובריו; מוסיקה קאמרית מאת פאול בן חיים; ״החלום הבלתי אפשרי״ מאת גרהרד סמואל; וסונטה לכינור ללא ליווי של מרדכי סתר. רבים בהופעותיו משודרות ברדיו ובטלוויזיה בקנדה, ארה״ב, אירופה וישראל.

 

כמורה, בריק מלמד ומשתתף בכיתות אמן ברחבי העולם. טרם תפקידו הנוכחי כפרופסור לכינור באוניברסיטת אוטווה הוא כיהן כפרופסור בפקולטות של אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת מקגיל, אוניברסיטת טורונטו, ובבית הספר למוזיקה איסטמן. הוא הוזמן כמורה אמן-אורח בפסטיבל המוסיקה בואודן (מיין), פסטיבל המוסיקה של קילינגטון (ורמונט), מכון שאוס (מישיגן), סמינר בטהובן (ניו יורק), מוסיקה במנלו (קליפרוניה), קשת אילון, צלילים בעמק, ויחידת הנגנים הצעירה של המרכז למוסיקה ירושלים. רבים מתלמידיו מאיישים תפקידים בתזמורות מובילות, הרכבים, ואוניברסיטאות.

 

יהונתן בריק התחיל את לימודי המוסיקה בגיל שש. בגיל 16 הוא נכנס האקדמיה למוסיקה של אוניברסיטת תל אביב, ולאחר שירותו הצבאי השלים את לימודיו באוניברסיטת סינסינטי. הוא למד כינור עם אילונה פהר, הנרי מאייר, קורט זסמאנהאוס, דורותי דיליי, ויאיר קלס, ולימודי תיאוריה עם המלחין סרג'יו נטרא, השתתף בכיתות אמן עם אמנים כמו אייזק שטרן, הנריק שרינג, פנחס צוקרמן, מקס רוזטאל וג׳וזף גינגולד. בריק זכה במענקי קליירמונט, וקבל מלגות שנתיות מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל.

 

יהונתן בריק מנגן על כינור משנת 1761 מעשה ידי קרלו פרדיננדו לנדולפי, בנדיבות על הלוואה מאוניברסיטת אוטווה, כמו גם על כינור משנת 1852 מעשה ידי אונורה דראזי האב, ועל ויולה מעשה ידי סטנלי קירנוזיאק משנת 2003.